(חץ מימין למעבר בין התמונות)

שירתתי 4 שנים בצבא; הייתי קצינת מבצעים והדרכה בטייסת שכבר לא קיימת.

גרתי בניו יורק כמעט 5 שנים. בין היתר, סיימתי שם בהצטיינות תואר בניהול אופנה, ב- F.I.T.

הייתי קניינית נשק, תחמושת ועוד, במשלחת הרכש (בNY). כשחזרתי לארץ הציעו לי עבודה כקניינית במפעל נשק והלכתי על זה.

התליון - במקריות משעשעת - הוא חלק מצמיד שהיה של סבתא שלי ולא מזכרת נוסטלגית מהתקופה...

במשך שנתיים בערך, תחזקתי קרחת ואהבתי את זה מאד.

העגיל בלשון היה איתי כמה שנים טובות, עד שקיבלתי את ההמלצה של רופא השיניים והורדתי אותו…

לא משנה כמה פעמים אני אחזור על זה, האחרון גם אותי קצת מפתיע…

אני מרגישה לפעמים כמו הילדה בתמונה, אבל נסיון החיים לימד אותי, לא רק שכדאי להסתובב עם משקפי שמש,

אלא גם להגיד בת כמה אני (כבר בת 47!), כדי שכשאני אומרת ש"זה מנסיון", שיהיה ברור למה אני מתכוונת…